יאיר חנניה ז"ל
אחרי כמה ימים ללא מילים,
מחשבות ראשונות שבכל זאת מצליחות להתגבש למשהו שמעבר לדמעות ושתיקות.
יאיר,
אור וטוב, צניעות ותום.
השתמשת בכל כך מעט מילים, ואמרת כל כך הרבה. היה ערך למילה שלך. לכל מילה. פתח דבריך יאיר.
חשבת והעמקת, ביררת וליבנת. נעזרת, ונעזרו בך. הקשבת ויעצת לחברים, ובוודאי גם לחיילים. לא רק דברים שאמרת, אלא גם שאלה שלך היתה מכוונת ומנתבת. מאירה.
התום שלך היה לפלא, הוא לא בא מקטנות או מילדותיות. ובכל זאת שמרת על מבע ילדי, סקרן, לומד, צמא, גדל, ולא הפסקת ללמוד ולהתפתח. גילית עוד ועוד, את העולם, ואת עצמך, הגדלת את עצמיותך ועבדת על הטוב שגם כך היה טבוע בך בעוצמות בלתי רגילות. בעל מידות, לב טהור. חכמת אדם תאיר פניו.
הקול שלך היה עדין, ונעים, ומיוחד. שירת הלב שלך התנגנה במיתרים עדינים של גוף ונפש. אומרים שטוב לשיר מהבטן כדי לשמור על הקול. אצלך שומעים ששרת מהלב, מהנשמה, וזה השאיר חותם בכל.
נלקחת מאיתנו בסערת הקרב והמלחמה שבת בה קראנו על המבול, ועל אות הקשת – "והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן".
לראשונה מאז ימי בראשית מופיעים עננים, ומסתירים את האור השמימי. העולם אינו עומד בעוצמת ההארה. הוא זקוק להסתרה, ונאלץ למיסוך ענן וערפל.
אות הקשת הוא דרישת השלום בימי הסגריר, שיש מעבר, יש למעלה – מן הסערה ומן המבול.
שמבעד לעננים מצליחים לחדור קרני אור, וגם אם הם נשברים, הרי שגווני הקשת השונים הם ביטוי לאור אחד שהאיר, מאיר וימשיך להאיר היכנשהו.
אורך, יאיר.
ברסיסי האור, ובגווני הקשת, נמצא מאורך שמתנוצץ בעולמנו. באנשים שהארת, בדמויות שבהם נגעת, ובמעשים טובים שהפצת כזרעים באדם ובאדמה.
אלקים צב-אות השיבנו, והאר פניך ונושעה.
אחיה בן פזי
אני עדיין לא לגמרי קולט שאפשר לדבר על יאיר בלשון עבר, אני מפורק.
המפגש הראשון שלי עם יאיר היה בשבוש בישיבת ירוחם, אי שם בכיתה יב, גם הוא בדק בישיבה באותו זמן עם כמה חברים מחיספין, אבל למען האמת התחלנו באמת להכיר בצבא והקשר שלנו עוד יותר יתעצם בחמישה חודשים האחרונים, כשהחלטתי להאריך שירות שוב ובסוף לחתום ויתור.(יאיר עשה את זה אחרי שיצא מכים)
אני זוכר שיחות שלנו על הישיבה. יש הרבה חבר׳ה שהישיבה הייתה הבית השני שלהם ולקראת סוף הצבא היה להם רעל בעיניים לחזור לישיבה, הם השתוקקו לזה מעמקי נשמתם. במקרה שלי, תמיד הרגשתי שונה, הרגשתי שאני לא נמצא במקום הזה, אין לי את התשוקה הבסיסית הזאת לחזור לתקופה משמעותית בישיבה. היה לי קשה כי הרגשתי שכל המחלקה נמצאת במקום אחד ואני במקום שונה. בשלב מסוים, כשהיינו בחווארה שיתפתי את יאיר בזה. אמרתי לו שאני מתלבט אם לחזור לישיבה או להמשיך בצבא. היה לי ככ קשה לקבל החלטה להאריך שירות ואני זוכר שכשדיברנו על זה ותהיתי איך הוא פשוט חותם ויתור ומחליט להישאר בצה״ל כשהוא יכול לחזור לישיבה, הוא ענה לי בפשטות שהוא רואה את מסלול ההסדר שאנחנו נמצאים בו (ועושים שירות מקוצר) כפריווילגיה שנועדה למי שהולך לקחת אותה ברצינות, אבל הדבר הבסיסי זה לעשות שירות מלא ואם הוא מרגיש משמעותי בצבא, הדבר הנכון לו זה להישאר בצבא.
זו אמירה פשוטה, אבל ליישם אותה בפועל בצה״ל זה מורכב מאוד. ועדיין, הייתה ליאיר מן אמת פנימית כזו שהלך איתה, העומק שבפשטות.
המשפט הזה נחקק לי בראש וליווה אותי בסופו של דבר כשהחלטתי לחתום ויתור.
בחווארה יאיר פרח מאוד, הוא נהיה הסמ”ל של המחלקה ועשה את המשימה על הצד הטוב ביותר. הוא היה משרה תחושת ביטחון, ומה שמעניין זה שהוא עשה את זה תמיד בעדינות ופשטות שלא אופייניות למסגרת הצבאית. במקום שבדכ צריך להיות יותר מוחצן בשביל להתקדם, יאיר הצליח להביא לגמרי את עצמו ובשלב מסוים לא היה אפשר שלא לשים לב. דיברתי אז עם המ״פ בן בורנשטיין הי״ד כי רציתי גם לצאת לקורס מכים, אבל הייתה כנראה בעיה של הקצאות והיה ברור שמי שיוצא מהמחלקה זה יאיר.
החלטתי לא להתעקש כי ידעתי שהוא יהיה מפקד הרבה יותר טוב ממני.
יאיר היה חבר והשראה בו זמנית, סיפרתי עליו להרבה חברים שלי וככ רציתי שהחברות הזאת תימשך עוד, אני שבור ולא מעכל..
כשבננו הבכור היה בכיתה ח', יאיר היה מדריך של השבט שלו בבני עקיבא. הבן שלנו מעולם לא היה פעיל בתנועה. כשיאיר ראה שהוא לא נוטה להגיע לפעולות, הוא הציע לו סוג אחר של פעילות – גמרא בחברותא, רק שניהם. ההצעה התאימה מאוד לבן שלנו, והם למדו יחד כמה שנים (גם כאשר יאיר כבר לא היה המדריך שלו).
23:00 בלילה בשיעור א, הייתי חוזר לדירה 15ב בבלוקים ואומר לעצמי שהפעם אלך לישון מוקדם יותר.
מגיע לדירה ולפעמים חנניה כבר שם, מנגן על הגיטרה עם המיליון סטיקרים של אח שלו או קורא ספר או משהו בטלפון, לפעמים מגיע קצת אחריי.
ואז מתחילים לדבר ולהתדיין. @~יוסף גלינסקי , איתן רוזנצווייג הי"ד חנניה ואני. על כל מיני דברים. על פוליטיקה וערבים וחרדים והרב מיכאל אברהם והרב שרקי וענייני רוח ואמונה ושמאל וימין ומשפחה.
ככה כמעט על ערב בשיעור א.
כ"כ אהבתי את הלילות האלה.
חנניה היה מתווכח על נושאים מסוימים עם להט, אבל תמיד היה אווירה כיפית ונעימה.
היה ליאיר (וגם לאיתן רוזנצוויג הי"ד) הרבה ידע בפילוסופיה ומחשבת ישראל, וזה הורגש בדיונים. ידענו שאנחנו מדברים עם מישהו שיש לו עומק ושיודע המון, שלא מדבר סתם.
חנניה היה חבר טוב לשיחה גם בצבא, במיוחד בשמירות בקווים, ובטיול שיצאנו אליו ברגילה באמצע החורף. כשעלינו לגדוד גם החלטנו להתחיל חברותא בערבית וניסינו להתאמן קצת בשמירות עם ערבים שעברו.
יאיר קלט וזכר מהר מילים שלמדנו וגם מילים שלמד על הדרך. בשמירות המשכנו עם הנושאים הרגילים, ועכשיו גם על הצבא והסדר (שהתלבטתי אם לעזוב).
חנניה תמיד ביטא קול ישר, פשוט, ויחד עם זה עמוק וחכם.
אחרי שיצא לקורס מ"כים היינו מדברים מדי פעם בטלפון, ומתכתבים. שמחתי שהצלחנו לשמור על קשר, ועוד יותר כשעלה לגדוד שוב מהאימון מתקדם ויכולתי עכשיו לפגוש אותו בעזה ובבסיס.
בחלק מהיציאות בחודשים האחרונים נפגשנו, פעם לתערוכה של רוזנצווייג ואז לישיבה, ופעם לטיול במדבר יהודה עם עוד חבר'ה.
נפגשנו פעם אחרונה בג'באליה כשעבד על הנמרים של הפלוגה, התרשמתי מהעדינות שבה הוא דיבר לחיילים שלו, לא ראיתי כ"כ מתפקד בתור מפקד עד אז.
מתגעגע, לא קולט שלא אוכל יותר לשוחח, לטייל, ללמוד מחנניה.
קיבלתי את יאיר תחתיי למחלקה כשסיים קורס מ״כים. המחלקות התערבבו וביחד פיקדנו על מחלקת הפיקוד של מחזור אוג23 בשקד. חנניה הגיע שקט ועניו עם להט לפצח את החידה של הפיקוד.
היה חשוב לו לדאוג שכל חייל בכיתה שלו יהיה עם ראש כמה שיותר נקי (שלא ידאגו לאוכל, לבית, לרפואה שלהם). הוא עשה את זה בהצטיינות והחיילים אהבו אותו. המשמעת העצמית שלו חזקה.
הצחוקים והשירים בחדר הם זכרונות נעימים שאקח איתי לעד. גם השיחות על החיים ברבדים שונים. למה אנחנו עושים את מה שעושים.
ליאיר יש מידות של תמימות וענווה שלא פגשתי לפני.
אתגעגע ואזכור אותך כל ימיי. אוהב אותך אחי💜🦊💔
משתף אתכם כאן בסיפור קטן ומרגש שקשור ליאיר הי"ד:
לא זכיתי להכיר את יאיר הכרות אישית לצערי אבל יצא לי לפגוש אותו לפני כשנתיים בהכנסת ספר תורה בבאר שבע בישיבה התיכונית שבה למדתי שנעשתה לזכר בוגר הישיבה שנפטר במהלך שירותו הצבאי והגיעו לאירוע כמה חיילים מטעם הצבא מחטיבת גבעתי ובינהם היה גם יאיר , לא יצא לנו ממה שזכור לי לדבר שם יותר מדי אבל כן החלפנו מספר מילים במהלך האירוע בזמן שפגשתי שם את החיילים ובינהם יאיר כמובן
ומה שקרה לאחר מכן זה שבשלב מסוים בתהלוכה כיבדו את החיילים ובינהם יאיר להחזיק את הספר תורה ומשום מה שראיתי את את ארבעת החיילים עומדים ובאמצע יאיר רוקד עם ספר התורה הרגשתי צורך לצלם אותם ביחד עם יאיר , חלפו שנתיים והסרטון הזה נחקק לי בראש ביחד עם הפנים המאירות של יאיר , ובמוצ'"ש שהגיע הבשורה הקשה והסתכלתי על התמונות והשמות של החיילים שנהרגו בעזה כדי לוודא שזה לא מישהו שאני מכיר קפאתי דום באמצע הרחוב , זהיתי אותו וישר נזכרתי שזה אותו חייל שפגשתי וצילמתי לפני שנתיים בהכנסת ספר תורה , וחזרתי הביתה וחיפשתי את הסרטון כי לוודא שאני לא טועה ואכן התברר שזיהיתי נכון , גם בתור אחד שזכה רק פעם אחת לפגוש את יאיר אני יכול להעיד שיאיר זה מסוג האנשים שאחרי שאתה פוגש אותם ולו פעם אחת אתה רואה את האור והפנים המאירות שלו נחקקות לך בזיכרון
והיום זכיתי לסגור מעגל עצוב ומרגש גם יחד ונסעתי במשך כמה שעות מהדרום למצפה נטופה שבגליל לנחם את משפחתו של יאיר והראתי להם את הסרטון ויכול להגיד שכמה שהנסיעה לשם הייתה ארוכה וטיפה מסובכת היא הייתה שווה כל דקה בשביל החיבוק שחיבק אותי שי אבא של יאיר ושהוא אמר לי כמה הוא שמח שבאתי לנחם אותם
מצרף להודעה את התמונה והסרטון שזכיתי לצלם את יאיר
ובנימה אישית , אזכור אותך לעד יאיר יהי זכרך ברוך
את יאיר פגשתי בתחילת שיעור א, בחור עדין ושקט שבימים שמגיפה משתוללת בחוץ, יאיר שוקע בתוך לימודו בבית המדרש, זוכר אני את סעודות השבת שהיינו מתחילים לשיר שירים ולפייט פיוטים, איך אהבתי לשבת ליד יאיר, להאזין לקולו הערב, לשמוע את הסלסולים, ולפעמים בעיתות של חסד, אחרי הפצרות רבות של כל החבורה היינו זוכים לשמוע אותו, מסלסל את בתי הפיוט 'בתי צאי', כולם פשוט הקשיבו לו, כאילו רצו לשתות את קולו, איזה קול עדין ויפה. חלפו להם שנה וחצי בישיבה, ואנו התגייסנו לחטיבת גבעתי לפלוגת שקד, תקופת הכשרה אינטנסיבית, עם הרבה רגעי קושי ומשבר, ויאיר לא מוריד את החיוך מפניו, הליכה בשני טורים כל המחלקה, וכולם שבורים, ורק מישהו אחד הולך עם גב זקוף, מאג תלוי עליו וממשיך ללא צליל של התלוננות, פשוט פלא, בזמן זה עוד יאיר היה יחסית נכבה לכלים, לא החייל הכי בולט במחלקה, אך עם העלייה לגדוד והצטמצמות המחלקה אחרי יציאת הנגלה הראשונה של המכים, אני הכרתי אדם שהוא מנהיג, מנהיג עם עוצמה אדירה, אך כולה מגיעה משקט, מעדינות, מאכפתיות כלפי כל המחלקה. בסוף תקופת האימון המחלקה הייתה ללא מכים, והיו צריכים שלושה חברים מהמחלקה שיהיו מכים 07 לקראת המשימות בתפיסת הקו בגוש עציון, יאיר הי"ד אפרים הי"ד ואנוכי נבחרו להיות המכים של המחלקה, אני זוכר שעשינו אימון לפני תעסוקה בבא"פ לכיש ורצו לתרגל אותי ואת יאיר בתור מכים, אז פיצלו את המחלקה לשניים, חצי היו עם יאיר וחצי היו איתי, וכך הלכנו מסלול עם מספר משימות בדרך, היה שם ניצוץ של תחרותיות ביננו מי יעשה את המשימה בצורה טובה יותר, ברור שיאיר עשה אותה בצורה מושלמת ללא שום טעויות עוד אני משתרך מאחוריו. בארבעה החודשים לאחר מכן בקו אל ערוב וחווארה, יאיר הוביל את המחלקה וקיבל מצטיין פלוגתי, באותם ימים יצא גם השיר חנניה של חנן בן ארי, היינו עושים כל המחלקה אימון כוח בהובלתו של יאיר, ובינתיים היינו שמים ברמקול את השיר וכל המחלקה שרה "חנניה🎶🎶" בזמן שהוא מנסה להסביר לנו את שלבי האימון ובפיו מתגנב חיוך קטן, יאיר החליט להמשיך בצבא ולצאת לקורס מכים חודשיים לפני השחרור שלנו, אני הייתי נדהם מההחלטה שלו, אנחנו עוד רגע משתחררים, עכשיו אתה יוצא מכים? אבל יאיר היה עם האמת שלו, עם האמונה שלו, והחליט להמשיך לתרום לעם ישראל איפה שהוא חשב שהוא יהיה הכי משמעותי, איפה שהוא חשב שעם ישראל הכי צריך אותו.
במוצאי שבת שהתבשרנו על הנפילה של יאיר, התכנסנו חברי השיעור שנכחו בישיבה באחת הכיתות וישבנו ובכינו יחד, פעם בכמה זמן אחד החברים אמר כמה מילים עליך, איזה זיכרון אחרון, ולי בראש עברה רק מילה אחת, מילה שכה אפיינה אותך, וזה איזה אדם טהור היית, כולך היית טוהר, עם החיוך המבוייש, עם העוצמה העדינה, ועם העמקות שבאה עם אכפתיות לכל הסובבים אותך.
העדינה, ועם העמקות שבאה עם אכפתיות לכל הסובבים אותך.
מתגעגע אליך❤️❤️
יצחק
קיבלתי את יאיר תחתיי למחלקה כשסיים קורס מ״כים. המחלקות התערבבו וביחד פיקדנו על מחלקת הפיקוד של מחזור אוג23 בשקד. חנניה הגיע שקט ועניו עם להט לפצח את החידה של הפיקוד.
היה חשוב לו לדאוג שכל חייל בכיתה שלו יהיה עם ראש כמה שיותר נקי (שלא ידאגו לאוכל, לבית, לרפואה שלהם). הוא עשה את זה בהצטיינות והחיילים אהבו אותו. המשמעת העצמית שלו חזקה.
הצחוקים והשירים בחדר הם זכרונות נעימים שאקח איתי לעד. גם השיחות על החיים ברבדים שונים. למה אנחנו עושים את מה שעושים.
ליאיר יש מידות של תמימות וענווה שלא פגשתי לפני.
אתגעגע ואזכור אותך כל ימיי. אוהב אותך אחי💜🦊💔
תחילת שיעור א' בירוחם, שיאה של הקורונה
תקועים ביחד קרוב ל40 ילדים בקפסולה שהיא כל המרחב הפיזי והחברתי שלך לחודשים הקרובים (לטוב ולרע)
בגלל ההרחקות וההפרדות שהיו צריכים לשים בישיבה בין קפסולה לקפסולה כל קפסולה זכתה לפינת קפה משלה – ואנחנו, הקפסולה הירוקה, כיתת הרב שי זכינו לפינת קפה בקומה למטה (קומת המרפ"ד)
היה לנו קטע לצאת כמה חברותות ביחד להפסקת קפה בסדר בוקר (בירוחם לא אוכלים ושותים בבית מדרש).
שמה בהפסקות קפה גיליתי את יאיר.
זה התחיל באיזה גיטרה שהייתה זרוקה שם וחנניה (כשאני אומר חנניה הכוונה ליאיר, ככה הייתי רגיל לקרוא לו) התחיל לג'מג'ם עליה. ממילא הבנתי שהוא לא סתם יודע לנגן אלא חתיכת מוזיקאי מוכשר – מפה לשם התחלנו להתגלגל לשיחות על מוזיקה ומושגים ורעיונות והקלטות (שיחות שגזלו לנו חלקים נאים מסדר בוקר…)
בפעם אחרת הוא זמזם איזה פיוט – ואז גיליתי שהוא נטוע חזק חזק בעולמות הפיוט, נפתחו לי העיניים!
בתור אשכנזי חוד שגילה את עולם הפיוט והתאהב בו, יאיר היה המנטור שלי, הוא אמר איזה פיוטים ללמוד ולהכיר, ומה הייחוד של כל פיוט (ובהמשך כשהוא ממש למד מקאמים וכדו' הוא שמח לחלוק את הידע ולנסות להסביר לי שוב ושוב מה ההבדל בין ראסט לביאת ואיך זה נשמע, ואיפה כל רבע טון ממוקם על הסולם – זה יהיה שקר לומר שהצלחתי לעמוד בקצב וברמה שלו, אבל למדתי ממנו המון)
השלב הבא של הגילוי היה ש @יאיר שטינברג שכתב מקודם על החברותא שלהם הגיע אליי ואמר לי "שמעת איך חנניה שר? חייבים להקליט אותו" וכמובן מאמצים רבים לשכנע את יאיר לזרום איתנו – כי הוא לא אהב לנופף ולהשוויץ בכישרון השירה המיוחד שלו. בסוף הצלחנו לשכנע אותו להקליט – יאיר בחר את השיר 'מי תרצי שאהיה'. שיר יפהפה שלא הכרתי לפני. חיברנו כרטיס קול ומיקרופון ויאיר פשוט הקליט את זה בטייק אחד בלי טעויות, בצורה מושלמת!
שמה כבר נהייתי מעריץ שלו. בוודאי שגם על הכישרון אבל הצניעות והעדינות שבה הוא הביא את הכישרון הזה לבמה ממש 'יהללך זר ולא פיך' מתוך ענווה גדולה וחיוך מתוק ועדין.
בכלל הקפסולה שלנו הייתה מרכז מוזיקלי, היינו יושבים כאמור בהפסקות קפה לנגן קצת, סתם בערב בחדר מג'מג'מים להנאתנו, ובמוצאי שבתות היינו עושים מלווה מלכה מוזיקלי
בשלב מסויים, אני רכניץ וחנניה פתחנו קבוצה שנקרא 'מנגנים לפני שבת' כשהמטרה הראשונית הייתה לקבוע לשבת לפני כניסת שבת לנגן את השירים שלנו, בהמשך שונה שם הקבוצה ל"האנסמבל" והקבוצה התגלגלה להיות פשוט מגרש המשחקים המוזיקלי שלנו יאיר היה שולח שם פיוטים מיוחדים ומנחה אותנו ללמוד ולהכיר כדי שנוכל לנגן, היינו מתווכחים על איך לפרק מקצבים של שירים ופיוטים שונים ומורכבים, וגם קובעים לסשנים מוזיקליים ייחודיים.
שם היינו מנגנים פיוטים וקטעים פחות מוכרים לציבור, משתעשעים ברעיונות מוזיקליים מופרעים (ניגון הצמח צדק ב7/8 לדוגמא – היה ערב מופרע לחלוטין) ודרך הקבוצה גם עשינו כל מיני הקלטות של שירים (העיר הלבנה, שלום לבן דודי ועוד כל מיני)
חנניה היה הליבה של האירועים האלה, כשהיה מקצב מסובך הוא התיישב על הקחון וניהל את הנגינה, לרוב הוא היה יושב עם הגיטרה ומנגן כשצריכים ממש לשכנע אותו שיגביר את העוצמה כי מבחינתו לא היה שום ניסיון לבלוט ולהשתלט, היה לו טוב וכיף לנגן בשקט ובנחת שלו כשאנחנו כל הזמן מנסים לסחוט ממנו עוד קצת 'זמן במה'
לא התגייסתי לגבעתי עם כל החבר'ה בגלל פרופיל נמוך אבל מאוד שמחתי לאורך הדרך לשמוע מהחבר'ה שבמהלך ההכשרה והשירות העוצמות שלו הולכות ומתגלות לכולם (שוב, לא כי הוא הבליט את עצמו אלא כי 'כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים…')
היו לנו תכניות להקליט עוד המון דברים, ולנגן וליהנות ולשמוח. חיכיתי מאוד שיאיר ישתחרר
כשהיינו בעזה והיה ברקע את השיר ״בראשית״, חנניה אמר שיש לו בטלפון ביצוע שלו לשיר והבטיח להשמיע לי.
אם למישהו יש את ההקלטה הזאת אשמח שתשלחו❤️
אחרי שאיתן רוזנצוויג מהשיעור שלנו נהרג, אפרים יכמן הי"ד ומתנאל ליסנר הלחינו לחן חדש ל"מן המיצר" לזכרו. כמה שבועות לאחר מכן, אפרים נהרג, והניגון קיבל משמעות כפולה. רצינו להקליט את הניגון לזכרו של איתן, אפרים ויקיר מהשיעור בירוחם.
כמה שבועות אחרי שאפרים יכמן הי"ד נהרג, ביקשתי מיאיר שיקליט סקיצה ראשונית של מן המיצר, שנוכל להפיץ ולשלוח לאומנים שירצו להשתתף בהקלטה של השיר.
בין הכניסות לעזה, יאיר הגיע הביתה, הקליט ושלח לי את ההקלטה הבאה.
איכשהו במפגש הראשון של השיעור עם הרב שי כבר קבענו בינינו את החברותא, לא הכרנו בכלל לפני הישיבה, אבל זה הרגיש כל כך נכון.
יש ליאיר אצילות כזאת שמוקרנת כלפי חוץ וישר מחברת אותך אליו.
שנה שלמה של סידרי בוקר ביחד זו זכות ענקית שזכיתי לה, כמה שעות מרכזיות ביום לשבת עם יאיר חנניה לגלות ביחד את עולם העיון של ירוחם, ככל שעובר הזמן מרשים לעצמנו לתת יותר מקום לחשיבה עצמאית להעלאת סברות, לסתור אחד את השני לפרגן, לקבל, לדחות.
היינו הרבה פעמים ממשיכים לדון בארוחת צהריים על השיעור, על הסדר.
התרגשנו ביחד מהבנה משותפת, מפיצוח נכון של הסוגיא, מסברות מעניינות שבאו ממנו, היו לנו גם רגעים של תסכול מחוסר התקדמות או הבנה אבל תמיד זה היה ביחד.
החברותא הייתה כל כך הרבה מעבר ללימוד, כל כך הרבה שעות של ישיבה ביחד הביאה איתה דיבורים של אמת, דיברנו על המשפחה על האחיינים שמאוד אהב, דיברנו על חלומות ושאיפות ועוד הרבה שיחות רגילות של חברים.
להיות עם יאיר הרבה שעות נתן לי חוויה מכל העולמות, מהקודש, החכמה, שירה ונגינה.
הוא היה מלמד אותי מקצבים והיינו מתופפים ככה על השולחן.
יאיר ידע לחיות בכל העולמות ולהיות טוב ורציני במה שהוא עושה, אני התפעלתי כל פעם מחדש על איך הוא מגשים חלומות וחיי מתוך תשוקה. רצה לנגן על סנתור, אז הוא קנה סנתור והתחיל לנגן עליו, היה עושה שיעורי פיתוח קול בירוחם, וכל צהריים היו שומעים אותו בכל הבניין עושה קולות;)
היה עושה כושר בדירה, והיה רציני בלימוד, עוד חברותות ועוד לימוד.
יאיר היה פשוט טוב, נעים שמשרה רוגע על כל הסביבה שלו אבל עם פייטריות מטורפת של התקדמות ועשייה!
דיברתי איתו הרבה על הצליאק והוא תמיד היה בסדר, הוא ידע להסתדר, הוא לא התלונן.
הרגשתי שאני חבר של אחד שיעשה משהו גדול עם החיים שלו, ואהבתי את השירה והנגינה שלו, אז צילמתי כמה סרטונים שלו שר וניסיתי לרשום אותו לכוכב הבא, מסתבר שהייתי צריך יותר להשקיע מסתם לצלם אותו עם פלאפון ישן..;) אבל לפחות לי היו את הסרטונים ונהניתי להיזכר בהם, כל כמה זמן הייתי שולח לו תזכורת של סרטונים שלו שר.
בשנים האחרונות לא היינו ביחד בצבא, אבל כל פעם שיצא לנו לדבר או סתם ככה להיפגש באמצע תרגילים התרחב לי הלב!
בחודש האחרון הוא התחיל לצאת עם בחורה שהצעתי לו, ולכן הוא היה לי כל הזמן מאחורה במחשבה מחכה שיודיע לי בשורה משמחת, עוד ביום שישי התכתבתי איתו ממש בכניסת שבת, כך שבמוצאי שבת עוד ראיתי ממנו הודעה שלא הספקתי לראות בשישי והגבתי לו. בשורה משמחת לא הגיעה, בשורה אחרת, אחרת כל כך שרפה לי את הלב.
כנראה באמת העדינות, השמחה, הפשטות, האצילות, הדמות של יאיר גדולה מהחיים האלה.
כשיאיר התחיל שיעור א בישיבה בירוחם אני הייתי בשיעור ב.
זכיתי ללמוד איתו באופן קבוע בסדרי ערב.
למדנו גמרא, ברצינות, בדבקות, אבל עבורי ואני חושב שגם עבורו לא הגמרא הייתה עיקר ההתרחשות שבחברותא.
שעות על גבי שעות של דיבור כנה ועמוק כמו שרק יאיר מסוגל לדבר.
שיחות חולין על העולם, על המשפחה, הדגמות איך נושמים מהבטן כמו שלמד בשיעורי פיתוח קול.
למדתי מיאיר כנות פנימית, למדתי פשטות מהי, למדתי נועם וחביבות.
יאיר לא היה הבולט ביותר, זה לא עניין אותו.
הוא נשא בתוכו שילוב ייחודי שכמעט לא פוגשים של כישרונות כ"כ מרובים, קול של מלאך, חכמה, וביחד עם זה אפס אגו והמון ענווה.
הלוואי ואזכה לקחת לחיי משהו מהפשטות והכנות של יאיר.
כשהילדים היו קטנים הם למדו בתלמוד תורה בגליל התחתון .
התחלקנו בהסעות עם משפחת חנניה.
יאיר רצה ללמוד את האותיות באנגלית.
בהסעה הוא היה אומר את האותיות של שמות הרכבים וכולם היו צריכים להגיד את שם הרכב. מהר מאוד הוא למד לקרא והתחרות היתה מי קורא מהר יותר את שם הרכב. בהסעות תמיד הייה תענוג הם אף פעם לא רבו ותמיד שמחתי להיות אמא הסעות.
ללמוד עם יאיר
בשיעור ב' זכיתי להיות חברותא של יאיר בסדר צהריים. כל יום שעה וחצי של לימוד (בין שלוש וחצי לחמש) ולפעמים כשהתאפשר לשנינו אז אפילו היינו ממשיכים גם מעבר.
זכורות לי כמה נקודות מהלימוד הזה:
1.למדנו ביחד גמרא בבא מציעא עם רש"י ורא"ש ולפעמים גם תוספות. הרבה פעמים כשמגיעים לקטע מסובך או לא מובן בגמרא או באחד מהראשונים הנ"ל , יש נטיה להבין חצי קלאצ' ולהמשיך הלאה . עם יאיר זה לא היה ככה היה ניכר שחשוב לו להבין את הדברים עד הסוף והרבה פעמים היינו שוברים את הראש על קטע מסובך שלא הבנו.
2. באחד מהפרקים שלמדנו ביחד היו כמה דפים של אגדות . אלו דפים יותר פשוטים ללימוד ויש נטייה להריץ אותם. אבל אנחנו דווקא ללמוד אותם לעומק, ניסינו להבין את המשמעות שהם באים ללמד אותנו וגם כשלא הבנו והיו קטעים מוזרים ולא מובנים היינו שואלים את השאלות (שזו נראה לי גם הייתה תכונה חזקה של יאיר) גם אם לא תמיד מצאנו תשובות.
3. הלימוד לא היה בלחץ אלא ממש בנחת הרבה פעמים גם לא ישבנו בבית מדרש אלא בחוץ מול הנוף.
4. במהלך הלימוד היו לא מעט שתיקות, לפעמים כשהיינו מנסים להבין איזה קטע ולפעמים סתם שתיקות של הרהורים . זה גם היה לי מיוחד היכולת לשבת עם יאיר ולשתוק אבל לא שתיקה מעיקה אלא שתיקות של נחת (כשיאיר כדרכו מתחיל לתופף ולשרוק איזו מנגינה). הלב שבור 💔 ומתגעגע אח יקר!
יותר משבוע מאז שהוא נפל ויאיר כל הזמן במחשבות.
לא היינו החברים "הכי טובים", סה"כ חברים למחזור, עם עוד ממשקים אחרי התיכון. לא בילינו שעות על גביי שעות אחד עם השני, לא שיחות עומק עד השעות הקטנות של הלילה, (למעשה אפילו שיחות סתמיות למדיי או שיחת התעניינות במפגש שהזדמן ולא מעבר לה).
ועדיין, עם הגעת הידיעה תחושת החוסר והכאב על האיש המופלא הזה שהיה בינינו ואיננו חזקה כל כך לא רק כי זה כואב כשנפגשים עם המוות וכי הוא מופיע קרוב, אלא בעיקר בגלל איך שהוא השפיע עליי.
כי כשמדובר בחנניה לא צריך להיות חבר קרוב, לא צריך להכיר הרבה שנים, לא צריך להיות צמוד באותן מסגרות. פשוט צריך לראות את החיוך שלו, את המבט הגדול שלו, וזהו, נשבית בקסמיו. אין הרבה אנשים שהעוצמה במבט החודר שלהם היא בגלל הפשטות והמתיקות שבו. וכשמוסיפים על זה עומק, דעה ואמת נוקבת מופיעה למולך דמות מיוחדת במינה שלא צריך קשר אדוק או לעשות יותר מידי כדי לקבל ממנה.
כשדיברתי עליו ועל מה שקיבלתי ממנו עם חבר שלמד שנתיים מעלינו הוא ענה "שמע, איזה ילד נסיך.
בלי להחליף איתו מילה בחיי, זה בול מה שעבר לי בראש כצופה מהצד בסיטואציות בישיבה.
איזה מגנט" וכשאומר את זה מי שלמד והכיר אותו במקום עם הרבה דיסטנס, זה מוכיח מה יאיר היה ואיזו נגיעה הייתה לו בכל אחד ואחד, גם אם לא רצה או כיוון לשם.
נשתדל לקחת ולפעול, לחיות בכל הגודל עם מה שהוא עשה לנו בלב, עם איך שהוא נכנס לנו לנשמה…
